• גור שחר

ללמוד לעזוב

השבוע למדתי שיעור חשוב.

לפני יותר משנתיים פתחתי קהילה פייסבוק בשם "מטיילים לבד משתפים", קהילה שנועדה לשיתוף חוויות, להיות בית חם למטיילי סולו ולהוות מקום לשיתוף פחדים וחששות של אנשים שרוצים לטייל סולו אבל לא יודעים מאיפה להתחיל.


הקבוצה הזו נפתחה קודם כל ממקום אישי, טיילתי לפני כן לבד בכל מיני מקומות בעולם, ורציתי מאוד שיהיה לי מקום נוח לשתף את החוויות, לספר לאחרים כמה זה מדהים לטייל לבד, כמה היכולת הזו נותנת כוח, כמה טיולי סולו גילו לי שאני קודם כל יכול! על אף כל חוסר הביטחון, הצמצום האישי שלי את עצמי לפעמים, המוח שדואג לפחד ולהזהיר בכל פעם, טיולי סולו גילו לי את הכוח הפנימי שלי שלא ידעתי שקיים בי, נתנו לו ביטוי והוציאו אותו אל הפועל.


הקבוצה נפתחה באישון לילה, ללא כל חשיבה מיוחדת או מעמיקה, פשוט פתחתי אותה, צירפתי כמה חברים ומשם היא התחילה לרוץ לאט לאט.

הקבוצה הזו היתה הבייבי שלי במשך המון זמן, כי היא באמת חיזקה ונתנה כוח להרבה אנשים, זה הגיע למצב שקיבלתי לפחות פעם בשבוע הודעה פרטית בסגנון "תודה רבה על הקבוצה המדהימה הזו, בזכותה החלטתי להתגבר על הפחד ולטוס לטייל לבד".

וזה כבר היה מדהים בעייני לגלות שהקבוצה באמת השפיעה, באמת גרמה לאנשים להזמין כרטיס טיסה, לצאת מאיזור הנוחות ולגלות את עצמם.


דרך הקבוצה הכרתי את נינה, מטיילת סולו אמיתית, מהר מאוד הפכתי אותה למנהלת ביחד איתי בקהילה, ותקופה קצרה אחר כך הפכנו לזוג, ותקופה קצרה אחר כך, כשהקבוצה באמת גדלה משמעותית, צירפנו עוד שני מנהלים - את נעה ואבי.


וכך יצא שבשנה האחרונה, הייתי מאוד עסוק בניהול ופיתוח של העסק שלי, בלקחת אותו קדימה, להגיע איתו לעוד אנשים ולבנות איתו בסיס יציב לעצמאות. כך שיצא שהקבוצה נשארה מעט מאחור, על אש קטנה, ונוהלה בעיקר על ידי המנהלים הנוספים, אני הייתי חלק פחות משמעותי בה, ובכלל, טיולים, שכמובן שעדיין יש להם חלק גדול אצלי בלב, הפכו להיות פחות משמעותיים לחיי כרגע, והמיקוד שלי היום הוא בעסק המיוחד שלי שבניתי בשתי ידיי.


אז אחרי הרבה התלבטויות הבנתי שצריך לשחרר ולא להחזיק על אש קטנה את הקבוצה שכבר מזמן היא לא בראש סדר העדיפויות, שצריך להשאיר אותה להובלה של אלו שבאמת משקיעים ונותנים לה את הנשמה כדי שתמשיך לפרוח ולנוע קדימה.

אז עם כל הקושי - החלטתי לשחרר מכמה סיבות:


1. כשמשחררים מאפשרים לדברים חדשים להיכנס פנימה - כשאני מו